תוכן

עח) והענין הוא עתה, הלא תמיד או"א אתכלילו במזלא, שהוא תקון ח' וי"ג דדיקנא עתיקא, שהוא תלה בשיקולא, עד טיבורא. אך יש הפרש, והוא, כי לפעמים אין או"א מקבלים חסדים, רק מנה"י, אעפ"י דאיתכלילו במזלא. אך כאשר יהיה הזווג העליון של הפה דא"א נעשה, אז כל שאר התקונים הד', העומדים בין התיקון הח' דדיקנא, ובין תיקון הי"ג. והענין, כי כבר ביארנו, כי הגרון הוא סוד הי"ג, כולם מתחברים יחד, ונכללים יחד בהם או"א ראשם וגולגלתא, והנה אם תבינו באדם, כשכופף ראשו, אז מתראה הגרון תחת הראש. והנה בזיווג הפה העליון דא"א בסוד נשיקין, אז הוא יורד למטה מסיום הפה עד תיקון י"ג, וכולם מתחברים יחד למטה, בסוד כפיפת הראש, עד נה"י דאו"א, שנכללים בראש הז"א גם אלו התקונים הד', שבין המזלא תיקון ח' וי"ג, והם מתחברים ונכללים ברישא דאו"א שהוא בגרון, ונעשים שם בסוד מוחין. ובעבור אותו השפע המתרבה, אז משתנים גופי או"א, כי אותו החלק השלישי מן הת"ת דא"א הנזכר, שנשאר משני חלקי הת"ת, שנעשו שני דעות לאבא ואימא, ואותו החלק הג', נעשו ממנו סוד שני מציאות חלק גוף לאבא וכן לאימא. הרי כלל כל הדברים, כי מן החצי הת"ת דא"א, נעשים ב' דעות דאו"א, עד סיום הרגלים שלהם. והנה דוגמא זו היסוד דעתיק יומין, הגנוז בת"ת דא"א, גם הוא נחלק דוגמת הת"ת עצמו לשש קצוות, הג' מהם לאו"א, והג' לז"א, ע"ד הנזכר בא"א, שכבר ביארנו שגם היסוד הוא שש קצוות, כנזכר באדרא נשא וצדיק יסוד עולם, כלול שית בקרטופא חדא.